אגדת שלושה וארבעה/ חיים נחמן ביאליק
כתבו מכתב דמיוני בו מתארת הנסיכה ביומנה את קורות חייה מרגע שעברה להתגורר במגדל, תארו את שגרת יומה, והמפגש בנער, נסו לתאר את רגשותיה ומחשבותיה.
התבסס על האגדה פרקים א' וב'.
אתם מתבקשים לכתוב במשלב לשוני גבוה, שמרו על סימני פיסוק במקומות הנכונים.
אורך המכתב יהיה בין 8- 10 שורות.
עבודה נעימה אורית לאה
כתבו מכתב דמיוני בו מתארת הנסיכה ביומנה את קורות חייה מרגע שעברה להתגורר במגדל, תארו את שגרת יומה, והמפגש בנער, נסו לתאר את רגשותיה ומחשבותיה.
התבסס על האגדה פרקים א' וב'.
אתם מתבקשים לכתוב במשלב לשוני גבוה, שמרו על סימני פיסוק במקומות הנכונים.
אורך המכתב יהיה בין 8- 10 שורות.
עבודה נעימה אורית לאה
ליומני היקר שלום:
השבמחקהיום עבר עלי ים מוזר ממה שקורה לי בדרך כלל מאז הגעתי למגדל. כל יום עובר לי לאט ומשעמם הוא מתחיל בכך שאני קמה בבוקר ויוצאת לגג ונגמר כשהולכת לישון. אך הפעם קרה משהו שונה, שונה בהחלט ממה קורה לי בדרך כלל בחיי בטירה הסגורה והנעולה. היום כשעליתי לגג המגדל בבוקר ראיתי משהוא מוזר ראיתי בן אדם בלבוש של איש עני ומסכן על גג חלוני. כשראיתי זאת קצת חששתי ולא ידעתי מה לעשות אך מצאתי פתרון החלטתי לקחת אותו אל חדרי בטירה שם אף אחדם לא יכול להיכנס מבלי אישורי. כמובן שהדרך לשם הייתה קצת מסובכת כי השרישים נמצאים בכל פינה ובכל עבר אך לבסוף הצלחנו. כשהגענו הלבשתי אותו רחצתי אותו והלבשתי אותו כדי שירגיש כבן אדם נורמלי ושיראה נקי ומסודר. התחושות הראשונות שלי היו של שמחה מאוד התרגשתי שסוף סוף משהו שונה קורה לי בטירה משהוא קצת מעניין משהו שמוציא אותי מהגבולות שהציבו ל ימשהו שונה שאהנה ממנו. כל יום אני יוצאת פעמיים מחדרי ואמרתי לשרישים שאני בסדר כדי שלא יחשדו. למזלי הם לא חשדו וגם לא נכנסו לבדוק לשלומי כמו שחשבתי. אני מאוד הופתעתי לדעתי זה היום הטוב ביותר בשבילי ואני מקווה שנמשיך כך.
רז, התיחסת יפה לרגשות הנערה, התייחסת לטקסט האגדה.
מחקיומני היקר, כמו שאתה יודע העלו אותי לספינה גדולה לפני כמה שבועות ומאז כל עולמי נהרס. אבי לא הגיע אתי והייתי מבולבלת מאוד, לא הבנתי למה לקחו אותי מחצרי האהובה אבל סמכתי על אבא למרות שהוא היה נראה די מאוכזב ממני, אני לא יודעת למה. לבסוף הגענו לאי שומם ובאמצעו בנוי מגדל. העלו אות למגדל וסגרו את הדלתות. ימים אחר ימים ישבתי בחדרי החדש ללא יכולת לטייל בחצרי אלא רק לעלות לגג ולשאוף אוויר צח. עליתי לגג ופתאום אני רואה מן דמות ישנה בתוך שלד ונשר מעליהם, אולי תקוותי תתגשם אולי האביר שלי הגיע? מישהו שאוכל לדבר איתו.. אבל מה יגידו הסריסים לאבי? החלטתי לגשת אליו ולשאול אותו לשלומו, הוא נראה כחוש ומסכן, ריחמתי עליו. לקחתי אותו לחדרי והלבשתי אותו ודאגתי לו למזון ושתייה. כך עבר הזמן וחשבתי לעצי שאולי כדאי שאצא פעם פעמיים ביום שהסריסים לא יחשדו וכך עשיתי. הצלחתי לנהל עם הנער שיחות ארוכות יותר מכל שיחה שאי פעם ניהלתי עם מישהו הוא ממש מבין אותי, אני חושבת שאני מתחילה להתאהב בו.
השבמחקלילה טוב יומני היקר קוראים לי לסעוד ארוחת ערב.
היי ירדן כתבת בצורה מענינית ומרגשת.
מחקיומני היקר
השבמחקוהנה עוד בוקר שאני כותבת בך
אבל היום, היום יש לי הפתעה אני באי כלשהו במגדל שאבי בנה לי ועכשיו עברתי לפה יש עלי במגדל מעל כ-70 סריסים השומרים עלי ואני לא מבינה למה?
והיום כאשר עליתי לגג המגדל ראיתי נבלה של שור ובתוך הנבלה עומד אדם כחש (אדם רזה), הוא רועד, ונראה מאוד רעב.
כאשר ראיתי אותו מאוד נבהלתי והוא סיפר לי את הסיפור איך הוא הגיע לגג המגדל שלי,
את האמת לא כל כך עניין אותי הסיפור העיקר שיש לי גורם חברה שידבר איתי, שנשחק ועוד כל הדברים שעושים כאשר אין מה לעשות.
ממש ריחמתי על אותו נער והחלטתי לעזור לו קילחתי אותו, הבאתי לו אוכל, השקתי אותו, הלבשתי אותו, ומבחינתי הכי חשוב זה שסריסיי לא יגלו אותו.
אם יגלו כי הגיע לכאן נער הם יחזירו אותו למקום ממנו בא.
אז עכשיו יומני היקר כבר צהריים ואני הולכת לאכול את הארוחה שהכינו לי אז נתראה:)
יומני היקר שלום רב !!!!!
השבמחקאני מתרגשת ונרגשת לכתוב בך לאחר תקופה ארוכה ,ובה לא התאפשר לי לכתוב לך . דברים קרו מאז והרגשתי צורך עז לספר אותם למישהו והחלטתי לספר אותם לך . אז הנה אתחיל בסיפור : הכול החל לפני מספר חודשים...
יום בהיר אחד אבי מודיע לי שהוא יוצא לפגישה ארוכה שתימשך חודשים ובזמן הזה כפרס אני יוצאת לחופשה באיי יוון –כמובן שזה היה מפתיע וכלל לא צפוי אבל הרגשתי שחופשה עם עצמי תעשה לי מאוד טוב במיוחד בתקופה הזו . התחלתי לארוז את חפציי ואת כול הפריטים שיקרים לי ובתוך שעה יצאתי להפלגה . לאחר 3 שבועות הגעתי ל"אי" המיועד וראיתי מגדל גבוה ועצום בגודלו וברגע שנכנסתי לשעריו השער ננעל והסריסים הודיעו שאשהה במגדל תקופה ארוכה ואסור לי לנסות לברוח . באותו הרגע ברחתי בריצה לחדרי ופשוט בכיתי על מר גורלי במשך שעות וכך גם בימים הראשונים –הרגשתי חנוקה , לבד ,עצב , דיכאון אך למדתי להתגבר וסך הכול הסריסים תמיד עודדו אותי ,סיפקו לי מזון ושתייה ומעולם לא הייתי רעבה \צמאה והעצבות לאט נעלמה והתפוגגה כמעט כליל אך למרות ,הפינוקים וחברת הסריסים הרגשתי שחסרה לי חברה . אך יום אחד הכול השתנה בוקר אחד התעוררתי ועליתי לגג המגדל –למרפסת כהרגלי מידי יום ולפתע מצאתי נער אביון ושוחחתי עמו ,שמעתי ממנו על תלאות הדרך שלו ואת כול סיפורו . באותו הזמן הרגשתי רחמים אליו , אז החלטתי לקחת אותו להתקלח , להתלבש , לאכול –לתת לו הרגשה טובה ולהרגיש בן אדם וראיתי את השינוי שחל בו מהיום הראשון שפגשתי בו לעומת היום והרגשתי בליבי שאני עושה את הדבר הנכון . הסריסים כמובן לא ידעו זאת וזה היה קשה לחפות על הנער אך עשיתי זאת בהצלחה רבה . הנער התגלה בפניי כאיש שיחה בעל חוכמת חיים רבה כול כך וניתן ללמוד ממנו רבות והפכנו לחברים טובים ואט אט פשוט התאהבתי בנער . אני לא אשקר אני נמצאת בפחד מתמיד שהסריסים חלילה לא יגלו את הנער אך, בליבי יש כעת אושר שלא הציף אותי תקופה ארוכה ובנוסף למדתי
שתמיד כדאי להקשיב ללב כי רק הוא יודע מה נכון לי.
טוב יומני , אלה האירועים שקרו לי בשמונת חודשים האחרונים ושמחתי מאוד לשוחח אתך ולא יכולה לחכות לשיחתנו הבאה .
תודה על ההקשבה הרבה שלך.
ממני ,
בת שלמה המלך .
ייבה, כתבת בצורה קולחת ומרגשת, כל הכבוד.
מחקיומני היקר שלום רב !!!!!
השבמחקאני מתרגשת ונרגשת לכתוב בך לאחר תקופה ארוכה ,ובה לא התאפשר לי לכתוב לך . דברים רבים קרו מאז והרגשתי צורך עז לספר אותם למישהו והחלטתי לספר אותם לך . אז הנה אתחיל בסיפור : הכול החל לפני מספר חודשים...
יום בהיר אחד אבי מודיע לי שהוא יוצא לפגישה ארוכה שתימשך חודשים ובזמן הזה כפרס אני יוצאת לחופשה באיי יוון –כמובן שזה היה מפתיע וכלל לא צפוי אבל הרגשתי שחופשה עם עצמי תעשה לי מאוד טוב במיוחד בתקופה הזו . התחלתי לארוז את חפציי ואת כול הפריטים שיקרים לי ובתוך שעה יצאתי להפלגה . לאחר 3 שבועות הגעתי ל"אי" המיועד וראיתי מגדל גבוה ועצום בגודלו וברגע שנכנסתי לשעריו השער ננעל והסריסים הודיעו שאשהה במגדל תקופה ארוכה ואסור לי לנסות לברוח . באותו הרגע ברחתי בריצה לחדרי ופשוט בכיתי על מר גורלי במשך שעות וכך גם בימים הראשונים –הרגשתי חנוקה , לבד ,עצב , דיכאון אך למדתי להתגבר וסך הכול הסריסים תמיד עודדו אותי ,סיפקו לי מזון ושתייה ומעולם לא הייתי רעבה \צמאה והעצבות לאט נעלמה והתפוגגה כמעט כליל אך למרות ,הפינוקים וחברת הסריסים הרגשתי שחסרה לי חברה . אך יום אחד הכול השתנה בוקר אחד התעוררתי ועליתי לגג המגדל –למרפסת כהרגלי מידי יום ולפתע מצאתי נער אביון ושוחחתי עמו ,שמעתי ממנו על תלאות הדרך שלו ואת כול סיפורו . באותו הזמן הרגשתי רחמים אליו , אז החלטתי לקחת אותו להתקלח , להתלבש , לאכול –לתת לו הרגשה טובה ולהרגיש בן אדם וראיתי את השינוי שחל בו מהיום הראשון שפגשתי בו לעומת היום והרגשתי בליבי שאני עושה את הדבר הנכון . הסריסים כמובן לא ידעו זאת וזה היה קשה לחפות על הנער אך עשיתי זאת בהצלחה רבה . הנער התגלה בפניי כאיש שיחה בעל חוכמת חיים רבה כול כך וניתן ללמוד ממנו רבות והפכנו לחברים טובים ואט אט פשוט התאהבתי בנער . אני לא אשקר אני נמצאת בפחד מתמיד שהסריסים חלילה לא יגלו את הנער אך, בליבי יש כעת אושר שלא הציף אותי תקופה ארוכה ובנוסף למדתי
שתמיד כדאי להקשיב ללב כי רק הוא יודע מה נכון לי.
טוב יומני , אלה האירועים שקרו לי בשמונת חודשים האחרונים ושמחתי מאוד לשוחח אתך ולא יכולה לחכות לשיחתנו הבאה .
תודה על ההקשבה הרבה שלך.
ממני ,
בת שלמה המלך .
יומני היקר,
השבמחקאני רוצה לספר לך מאת על עצמי,
אני היא הבת של המלך שלמה וישנם כאלו שאומרים שאני הנערה הכי יפה בכל הארץ, באופי שלי אני לא דומה לכל חבורתי ואני מרגישה מעט שונה מכולם אני ילדה ביישנית, איני אוהבת את כל המסיבות ואת רעשן, אני אוהבת את השקט שלי ואת הפרטיות שלי.
ישנם פעמים שאני פשוט יכולה לקחת ספר וללכת לכרמים של הארמון ולא לעזוב אותו לו לרגע אחד ואין אחד אדם שיצליח להפסיק אותי עד שהגמור אותו.
אני לא אוהבת לספר על עצמי רבות, בגלל זה כמעט ואף אחד לא יודע מה אני אוהבת או לא, מה ברצוני לעשות או לא, איך אני מרגישה ומה אני יודעת.
לפני כחודש ימים הגעתי לגיל שבו אני צריכה למצוא חתן, מכל קצוות העולם באו נסיכים ואצילים אך אף אחד מהם לא מעניין אותי הם כולם אותו הדבר שטחיים ורוצים רק את המעמד, השטח והכסף של אבי, לפעמים אני חולמת על מי שאבחר להתחתן איתו כזה שירצה אותי כמו שאני ולא כזה שמעוניין רק בירושה שלי.
לפני כשבועיים אבי אמר שהוא צריך לנסוע רחוק מן הממלכה ואמר שהוא לא רוצה שאני השאר לבד בארמון בגלל זה הוא הביא אותי לאי הקרוב למדינתנו, קפריסין, ושם בנה לי מגדל גבוה עד שכמעט נגע בשמיים וסביבו חומות גבוהות אף יותר מן המגדל ואין אישור כניסה לאף איש וגם אין יציאה, כל היום מסתובבים סביבי 70 סריסים מעצבנים ושואלים מה שלומי, בוחנים אותי איך אני מרגישה, מה אני עושה והיכן אני נמצאת.
מדי יום ביומו כהרגלי אני עולה אל גג המגדל ומסתכלת על הים הצלול והנקי, יופיו פשוט מהפנט אותי אני לפעמים מרגישה שזה "גלגל ההצלה" שלי במקום הזה, יום אחד כמנהגי עליתי לגג ולפתע ראיתי גופה גדולה של שור לא הבנתי מה קורה שלפתע שמעתי צעקות זהו היה נער רזה וגבוה שניסה לגרש את הנשר הגדול שהקים שם את הקן שלו וטיפל שם בגוזליו.
כשהבחין בי הנער פנה אליי, אני לא ישקר לך אך מעט פחדתי, הוא אמר לי שאין לי ממה לחשוש והתחיל לספר לי איך הוא הגיע לכאן, מיהו, מי הם הוריו ואת מה שעבר עליו ממתי שהחליט שהוא רוצה להיות עצמאי ולדאוג לעצמו כשעזב את בית הוריו ועד שהגיע לכאן.
לאחר מכן הצעתי לו אם הוא רוצה להתקלח או לשתות משהו והורדתי אותו לחדרי, לא סיפרתי לאף אחד אליו!!!, היינו רק שנינו בחדר צחקנו, דיברנו, וסיפרנו אחד לשנייה הכל למשל על מה חלמנו, על איך אנו מרגישים ואת מחשבותינו.
בכדי שהסריסים לא ידאגו או יחששו יצאתי מספר פעמים מן החדר כדי להודיע שהכל בסדר איתי וכמובן להביא לנער שבחדרי אוכל.
אני מרגישה שמאז שאני מכירה את הנער אני שמחה כל דקה מן היום ושזה כבר פחות מעניין אותי מתי אני יצא מפה, מה שלומו של אבי ובכלל מה קורה מחוץ לחדרי.
לא מעניין אותו מי זה אבי וכמה כסף יש לו אלא הוא מקבל אותי כמו שאני עם חסרונותיי ועם יתרונותיי.
אחזור לכתוב בך יומני היקר בעוד מספר ימים.
באהבה גדולה ולילה טוב
בת המלך שלמה
יומני היקר,
השבמחקאני לא יודעת איך להתחיל את כתיבת המכתב הזה, מכיוון שבחיי אינני כתבתי אבל אם אבי הציע לי להתחיל לכתוב ביומן כדי לשחרר את מחשבותיי מחוץ למוחי כנראה שהדבר טוב והדבר נדרש להתחיל ללמוד לכתוב ביומן.
הכל התחיל משבוע שעבר בו אבי אמר לי שהוא טס לארץ שכנה אלינו. בעקבות סירוביי לנסיכים הרבים שהגיעו מארצות מגוונות הרבה מהיחסים של אבי עם האנשים נפגם, אז לשם הוא נסע.
אני לא באמת יודעת למה אני נמצאת במגדל רב קומות מלא בסריסים שמסתובבים סביבי במשך כל היום וכל הליל, אני מורשית לעלות רק לעליית הגג וגם זה לזמן מוגבל של שעתיים ביום. אינני עשיתי דבר פשע, אינני רפונזל הכלואה במעלה המגדל בגלל חשש שיגזרו לה את השיער הקסום שלה ויגנבו לה את כוחותיה. אני רק ביתו של המלך שלומה. הילדה שכולם מכנים ''משעממת'', ''מוזרה'', ''סנובית'', ''מתנשאת''. ממה אבי כל כך מפחד שהיה צריך לכלוא אותי במגדל רב קומות עם שמונים סריסים שמתרוצצים סביבי?
אני באמת שמתנצלת על כל הדברים הפסימיים שאמרתי לעיל אבל אלה רגשותיי, אני חושבת שכדאי שאמשיך למקרה אופטימי יותר שקרה לי אתמול.
אתמול הלכתי כשגרת יומי לגג המגדל לנשום את האוויר הצח ולנקות את מוחי ממחשבותיי על עזיבתי מביתי ועל הסריסים הרבים שמסתובבים סביבי, ראיתי משהו לא רגיל, משהו שאני לא רואה כל יום כשגרתי.
ראיתי נער, הנער היה מלוכלך מאוד וניכר היה על ריחו ועל בגדיו שלבש שלא נכנס למקלחת חמימה ונקייה זמן מה.
אבי כל חיי חינך ולימד אותי שאת כל האנשים שאנו רואים\ מסיקים שהם זקוקים לעזרה הננו מכניסים לביתנו החמים והנעים לא משנה עד כמה בגדיהם מלוכלכים ועד כמה הם מבקשים לא להכניס אותם או לא לדאוג להם. תפקידי כנסיכה ותפקיד אבי כמלך היה לדאוג לאזרחים ועוד יותר לאנשים שצריכים את זה.
כרגע אני מחביאה את הנער בחדרי, חדרי גדול מאוד ואפילו יש כמה חדרים בתוך החדר שלי, זה נשמע לא הגיוני אבל זה נכון. אבי דאג להכל כמו שתמיד עשה.
אוי ואבוי אני חושבת שהנער הנחמד והנקי שב ממקלחתו השגרתית אני צריכה לסיים לכתוב.
היי שלום.
יומני היקר,
השבמחקהיום החלטתי שאני רוצה לספר לך את כל רגשותיי, מחשבותיי וכל מה שעבר עלי בזמן האחרון. אבי ארגן לי המון מסיבות בהם הגיעו המון בנים שרוצים להתחתן איתי. מכל הבנים שהיו בכל המסיבות לא התאהבתי באף אחד. אבי התייאש ממני ואני מאוד עצובה מזה. אני מבינה שהוא רוצה שאני יתחתן אך כל הבנים שפגשתי הם לדעתי לא מתאימים לי. אני מחכה למשהו שאני יאהב כמו שלא אהבתי אף פעם. אבי שלח אותי לחופשה באחד האיים הקרובים ואני אפילו לא יודעת למה, אבל אני לא רוצה שהוא יהיה יותר עצוב ממה שהוא עכשיו אז לא התלוננתי. אני גם לא יודעת כמה זמן אני יהיה פה. אני עכשיו נמצאת בטירה עם מלא חדרים ו- 70 סריסים שומרים עלי. הם כל היום סביבי ונותנים לי כל מה שאני רוצה. זה נראלי קצת חשוד שכולם סביבי ורוצים לשעשע אותי ולעשות כרצוני, אולי זה בגלל שאבי רוצה שאני ימצא את אהוב ליבי בין הסריסים שפה? בכל מקרה אם זה באמת אף אחד לא מצא חן בעייני. בכל יום בבוקר ובערב מגיעה סירה עם משהו ומנופף עם דגל לבן אף פעם לא הבנתי מזה אך אני גם לא רוצה לשאול. בזמן האחרון נכנסים עד ועד סריסים ויותר דואגים לי יותר מיום ליום ואני לא מבינה למה. היום עליתי לעליית הגג וראיתי משהו שישן על גבי גוף מת של שור. הוא נראה כמו משהו עני מאוד. אך עם הזמן שדיברתי אתו הבנתי שהוא נער מאוד רגיש וחמוד. הוא הסביר לי את הסיפור שלו. שהוא בא ממשפחה ענייה כמו שחשבתי אבל הוא אמר לי שהוא עזב את הבית כי הוא רוצה להיות עצמאי ולא להיות תלוי בהוריו. אני קצת מבינה אותו ולפעמים גם אני חושבת על כך. שאלתי אותו איך הוא הגיע לכאן. הוא אמר לי שבזמן שהוא התחיל את המסע אז הוא היה עייף ומצא גוף של שור מת אז החליט לישון בתוכו ואז כשאר הוא יתעורר הוא הגיע לפה. הוא גם היה מבולבל כמוני. אבל אני מאוד התרגשתי שהוא בא לפה. סוף סוף משהו שבא מחוץ לטירה הזאת. נראלי שאף אחד לא יודע שהוא פה, וטוב שכך כדי שלא ייקחו אותו ממני. אף אחד לא יודע מזה ואני מקווה שזה יישאר בסוד כי אז אבי ייקח לי אותו בגלל שהוא נחשב למעמד נמוך, אך אני בכלל לא מסתכל על מעמדות אלא על האופי של הבן אדם. אני מקווה שזה הדדי. זה כל מה שקרה לי בזמן האחרון ואני גם מרגישה שלאט לאט אני והנער נהנים יותר ומקווה שהוא יהיה נער חלומותיי.
יומני היקר
השבמחקאבי אמר לי שאני הולכת לחופשה היום כדי לנקות קצת את הראש לגבי מי יהיה בעלי לעתיד, באי עם מלא משרתים. הרגשתי אושר רב אולם כל הזמן המשרתים באו אלי ושאלו לשלומי. כמה ימים עברו והגיעו עוד הרבה משרתים. כשהתעוררתי לי באמצע הלילה מרעש של משהו, ראיתי נער. שאלתי אותו מי הוא אבל הוא לא אמר לי את שמו הוא ידע שאני בתו של המלך והתנהג אלי בכבוד. הנער הסביר לי שהוא עני עברי מתושבי עכו ובנוסף הסביר גם על דרכו לכאן עם הנץ. הבנתי כל מילה וריחמתי עליו. הבאתי אותו לחדרי כי שם המשרתים נתנו לי פרטיות, לאט ובשקט שלא יגלו עליו המשרתים רחצתי אותו ונתתי לו בגדים נוחים וגם ארוחה קטנה, ולפתע נראו פניו היפות והרגשתי אליו רגשות התאהבתי בו ממש, וכל כמה שעות יצאתי מחדרי ואמרתי למשרתים שהכל בסדר איתי והם לא צריכים לדאוג, והם האמינו לי.
מתוקן
השבמחקיומני היקר
אבי אמר לי שאני הולכת לחופשה היום כדי לנקות קצת את הראש לגבי מי יהיה בעלי לעתיד, באי עם מלא משרתים ראיתי בערך 70. הרגשתי אושר רב אבל רוב הזמן המשרתים באו אלי ושאלו לשלומי. כמה ימים עברו והגיעו עוד הרבה משרתים כנראה אבי שלח אותם אלי. יום אחד יצאתי לגג להסתכל על האוקיינוס וראיתי צופה שמסתכל על אבי שהוא בתוך סירה ושניהם מנופפים אחד לשני במין בד לבן. אבי שואל לשלומי והצופה עונה לו, גיליתי שהם נפגשים פעמיים ביום בבוקר ובערב. כשהתעוררתי לי באמצע הלילה מרעש של משהו, ראיתי נער. שאלתי אותו מי הוא אבל הוא לא אמר לי את שמו הוא ידע שאני בתו של המלך והתנהג אלי בכבוד. הנער התחיל לדבר ולספר עליו שהוא עני עברי מתושבי עכו ובנוסף הסביר גם על דרכו לכאן עם הנץ. הוא אמר לי גם לא לפחד או לכעוס עליו, ממש ריחמתי עליו. הבאתי אותו לחדרי כי שם המשרתים לא היו נכנסים מכיוון שהם נותנים לי פרטיות לפעמים, לאט ובשקט שלא יגלו עליו המשרתים רחצתי אותו ונתתי לו בגדים נוחים וגם ארוחה קטנה, ולפתע נראו פניו היפות והרגשתי אליו רגשות התאהבתי בו ממש, וכל כמה שעות יצאתי מחדרי ואמרתי למשרתים שהכל בסדר איתי והם לא צריכים לדאוג, והם האמינו לי.
יומני היקר...
השבמחקהמון גברים הגיעו לבקש את ידי ואף אחד לא מוצא חן בעיני נדמה לי שזה פשוט לא הזמן שלי, אני אוהבת להיות בשקט עם עצמי , במנוחה וללא הטרדות, אני חושבת שאבי מאוכזב ממני.
כשאני מטיילת בשבילי הכרם אני מרגישה בחלום מאוד נעים שלא הייתי רוצה לסיים לחלום אותו , אני מרגישה שאני מדמיינת דברים אני חולמת על דברים ומסעות, אני ילדה שלא כמו כולן אני לא יודעת אם זה טוב או רע אני פשוט לא אוהבת מסיבות בילויים ובעיקר רעש אני פשוט אוהבת להתבודד עם עצמי.
אני לא מבינה מה קורה פה פתאום קיבלתי הודעה לארוז את הדברים שלי כי אנחנו נוסעים לחופשה ומשום מה היא הייתה בלי אבא.
לקחו אותי למגדל עצום באי בודד עם הון משרתים שיכולים לעשות מה שרק אבקש ואני עדיין לא מבינה למה אני פה.
כל כך קשה לי לחיות פה , למרות שאני בת של מלך אני מרגישה כלואה וחנוקה פה, איפה החופש שלי והשלווה שהייתי מסתובבת בשבילי הכרם אני פשוט לא מבינה למה לקחו לי את זה.
בוקר אחד כשעליתי לגג המגדל לפתע ראיתי בחור שוכב על עורו המת של שור, הוא התחיל לבקש רחמים והתחיל לספר איך הגיע הנה ,סיפר שהוא עני ונער עברי שלא יכול לחזור חזרה מעבר לים.
החלטתי להכניס אותו בדממה אל חדרי דאגתי לו למזון ,שתייה ,רחצה וביגוד וגיליתי שהוא בסך הכל נער יפה. החבאתי אותו בחדרי ודאגתי שהמשרתים לא יראו אותו , התחלתי לצאת מחדרי פעמיים ביום ולבשר שהכל בסדר.
18.3
השבמחקיומני היקר,
לפני כשעתיים טיילתי לי בין הכרמים כיוון שהייתי חייבת טיפה שקט ומנוחה מאנשים ומהרעש שהיה בבית. לאחר שחזרתי מהטיול, אבי אמר לי "תארזי מזוודה", כנראה אנו מפליגים למקום כלשהו, מעניין לאן....
נתראה מחר.
18.4
יומני היקר,
היום הגענו למין ארמון, וזה מאוד מוזר לי כיוון שאבי עזב והשאיר אותי כאן, המקום נראה מאוד יפה וגדול אך אני קצת חוששת ותוהה למה אני פה?
נמשיך בשיחה מחר.
25.4
יומני היקר,
עבר שבוע ואני עדיין פה ואבי עדיין לא הגיע לקחת אותי, אך למרות זאת, לא כול כך נורא פה, יש לי פה כול מה שאני צריכה, יש לי פה חברה, אוכל, בידור... אני חושבת שאני מתחילה ליהנות.
נדבר מחר.
3.5
יומני היקר,
אני חושבת שמצאתי אהבה. היום הגיע בתוך גופה של פר נער. הנער סיפר לי את כול מה שעבר עליו, לאחר ששמעתי את כול זה לקחתי אותו, דאגתי לו למקלחת, לבגדים נקיים ולאוכל. הנער הוא יפה מראה. אני החלטתי להחביא אותו ולשמור עליו כיוון שאני מאוד רוצה להכיר אותו, לדעת עליו יותר ומי יודע, אולי אפילו להתחתן איתו....
יומני היקר,
השבמחקהיום אבי אמר לי שאני יוצאת לחופשה מסיבה לא ידועה.
שהגעתי לשם אני ראיתי מגדל גבוה באמצע הים השומרים שמו אותי במגדל ואמרו לי שאם אני צריכה משהוא אז אני רק צריכה לבקש.
לא נתנו לי לצאת מהמגדל ורק פעם אחת ביום הייתי עולה לגג כי זה המקום היחיד שהיא יכולה לברוח אליו.
באחד מן הימים, שעליתי לגג ראיתי להפתעתי נער בערך בגילי בתוך נבלה
שראיתי אותו שאלתי מי אתה מה אתה עושה פה?? והוא ענה לי בתמימות אני עני בלי כסף לאוכל, לשתייה הוא אמר אני חשבתי שיהיה נחמד מצדי להוריד אותו מהגג לחדר שלי נתתי לו אוכל שתייה ונתתי לו להתקלח
ופעמיים ביום יצאתי לשומרים ואמרתי להם שהכול בסדר ולא ידעו שאני גודלת עם עוד נער אצלי בחדר
אספר לך עוד שיקרה עוד משהוא מעניין
להתראות.
יומני היקר,
השבמחקבעודי הולכת בכרמים, מחפשת את מקום שלוותי
באים הסריסים הנאמנים לאבי ואמרו שעליי לארוז את חפציי ולבוא עימם.
שאלתי מדוע ולמה, אך לא היה בפיהם הסבר, אך זוהי פקודת אבי
ואבי, שלמה, רוצה רק לטובתי..
נשלחתי לאי מבודד באזור קפריסין כשבאי יש ארמון גדול מאוד עם כ - 70 סריסים אשר יישמרו עלי וידאגו לי לכל מבוקשיי.
הסריסים מנסים לשעשע אותי אבל הם לא מבינים שנפשי אינה מתחברת לכל ההמולה הזאת ... אני מעדיפה להיות בחדרי, לבד ולכתוב לך...
אינך יכול לנחש מה קרה אתמול!!
זה היה לילה קפוא.. ביקשתי מהסריסים עוד כמה שמיכות כי היה לי ממש קר. שמעתי רחשים מבעד לחלוני אבל לא התייחסתי מרוב הכפור הנורא...
בבוקר כמו כל בוקר אני עולה לגג כדי להסתכל על הים הכחול והגדול ולהירגע... כשעליתי אל הגג הופתעתי מאוד כשראיתי נער ישן על הגג בקור הזה של הבוקר. הוא היה מלוכלך ורזה מאוד... שאלתי אותו איך הגעת אל הגג? ומי אתה?
הוא ענה: "אין לך מה לפחד ממני.. אני יהודי, כל הלילה אני ישנתי פה, על גגך, תחילה הייתי בתוך פגר ומאוחר יותר בעל כנף גדול לקח את הפגר כשאני בתוכו למעבר לים עד שהגענו לפה והציפור הגדולה אכלה את שאריות הבשר הנותרו על הפגר.. מפה לשם אני מוצא את עצמי ישן על גג כשהגשם מטפטף על גבי." נדהמתי. כמובן שהצעתי לו מקלחת חמה, ארוחה ושתיה..
לא רציתי שהסריסים ידעו שיש נער במקום שרק אני והסריסים צריכים להיות בו, הם היו כולאים ומגרשים אותו מיד! שמרתי אותו בחדרי כי ידעתי שלסריסים אסור להיכנס לחדרי בלי רשותי ולכן זה היה המקום הבטוח ביותר בשבילו.
כשסיים את הרחצה ואת הארוחה ראיתי עד כמה הוא יפה תואר הוא...
כל יום הייתי יוצאת פעמים מחדרי כדי שסריסים לא יחשדו בכלום והייתי אומרת לסריסים שאני בסדר. כמובן שלא הצלחתי להפגין את כישורי המשחק שלי והסריסים חשדו בי מאוד... הסריסים היו בכוננות מלאה.
מקווה שלא יגרשו אותו מארמוני...
וזה מה שקרה לי אתמול..
מבטיחה שאכתוב מחר...
יומני היקר שלום,
השבמחקאני כבר לא מצליחה לספור את הימים שאני במגדל חברות סיפרו שבדרך כלל חופשה זה כיף אבל היום הבנתי שזה כיף כאשר אתה עם המשפחה עם החברים לא כשאתה לבד.
היום קרתה לי תקלה עם אחד השומרים יצאתי מחדרי והוא הגיע למולי עם כוס תה לא שמתי לב ולפתע נתקעתי בו והתה הרס את שמלתי הוא כנראה חשב שאעשה לו משהו אבל רציתי רק לבקש סליחה.
אני חושבת שהמגדל שאני נמצאת בו עושה לי שינוי אולי נהייתי יותר רגישה יותר קשובה יותר חברותית מבדרך כלל.
ועכשיו לענייננו רציתי לספר לך סיפור היום במגדל לקראת שעות הבוקר יצאתי למרפסת נשמתי את רוח הים, הבטתי בגלים ובקצף המתפרץ על קו החוף, אבל לא על זה אני רוצה לדבר היום פגשתי נער מוזר חשבתי בראשי איך הוא נכנס פנימה אל לא הצלחתי להבין איך שאלתי אותו מי הוא מה שמו ומה הוא עשה פה הוא סיפר לי הכל ומהרגע שהוא התחיל לדבר התאהבתי בו כמו ממבט ראשון, החלטתי שאסור לי להיפרד ממנו ולכן החלטתי להחביא אותו בחדרי.
כל יום בבוקר אני יוצאת מחדרי להגיד לשומרים שלום ולספר להם על שלומי והם לא חשדו בכלום.
יומני היקר משהנער הגיע אני שמחה עד עולם.
ביי ביי יומני היקר נתראה מחר לקראת שעות הערב ובנתיים אני עם הנער המסתורי.
12.12
השבמחקיומן יקר,
כמו כל יום מאז שעברתי למגדל, השגרה רגילה. הסריסים מנסים לשעשע אותי כהרגלם ולדאוג שארגיש בנוח. אני יודעת שאבי אמר להם לעשות כך, וזה בסדר, ובנינו, הם עושים את זה מכל הלב, באמת... אני לא כועסת על אבא שציווה עליהם לעשות כך, זה בסדר, כי אני יודעת שהוא דואג יותר מכל דבר אחר.
23.1
יומן יקר,
לילה עכשיו באי, ואינני מצליחה להירדם מהחשבה שמצאתי את הנער.
בתחילה אני אפילו לא ידעתי שהוא על האי.. סתם יצאתי אל הגג מנדודי השינה שהיו לי ולפתע, ראיתי אותו, שם, בתוך השלד של הפר, קופא מקור. ריחמתי עליו. הכנסתי אותו אל חדרי. קילחתי אותו, הלבשתי ונתתי לו אוכל. הוא ישן עכשיו, אני מקווה שיתאושש מהלילה.. אני מתרגשת, דבר שכזה לא קרה בחיים.
24.1
יומן יקר,
בוקר עכשיו באי. כאשר באו הסריסים לתת לי ארוחת בוקר, החבאתי את
הנער בחדרי, כדי שלא ידעו הסריסים, על הימצאו כאן ויגרשו אותו מן הארמון... הוא כל כך יפה. השיחות שלי אתו מנעימות לי את הזמן המבוזבז בארמון. אני שמחה שמצאתי אותו.
10.12
מחקיומן יקר,
את האמת, אני בכלל לא יודעת איך לכתוב ביומן... פעם ראשונה שאני *צריכה* לכתוב ביומן.. אני לא אוהבת את כל הדברים האלו לכתוב ביומן.. זה מזכיר לי בנות אחרות.. בנות שאני לא הן..אבל נחזור לעניין שממנו הוטלה עלי המשימה הזו "לכתוב ביומן". היום בבוקר, אבי אמר לי שהוא צריך לטוס לפגישה חשובה עם אחד המלכים..בעקבות אי הבנה שהייתה בין הממלכות.. הוא אמר לי שאני הולכת לחופשה.. לנקות קצת את הראש מכל הלחץ.. (שאין!)
לאחר שהגענו לאי, ראיתי מגדל מבוצר..רב קומות, ומסביבו 70 סריסים ששומרים עליו.. אני מקווה שיש מטרה לכל השמירה. כי אני בסה"כ רק הבת של שלמה...
יומני היקר שלום רב!
השבמחקאני רוצה לשתף אותך במה שעבר עלי בימים האחרונים, האמת שאיתך אני מרגישה הכי פתוחה ופה אני באמת יכולה לכתוב את מה שאני מרגישה באמת.
טוב,אז זה התחיל כמו כל יום רגיל בארמון שלי. אבי היה קצת מבואס מכך שלא מצאתי את הנסיך שאיתו אני אתחתן. אני באמת ניסיתי למצא אבל אף אחד מהם לא מצא חן בעיני, אני מניחה שאבי רוצה שאני אתחתן עם נסיך ולא עם פשוטי העם. אבי אמר לי ללכת לחדרי ולארוז את הדברים הכי חשובים לי,האמת שלא הבנתי למה אבל עשיתי את זה עבורו. שאלתי אותו לאן אנחנו הולכים והוא אמר לי שאני אדע בקרוב ומאוד חששתי לגבי זה.
אנחנו הגענו למין מגדל משונה שבו הסרסים הכניסו אותי למין חדר שבו אני אמורה לבלות זמן רב. הסריסים דאגו לי לכל מה שהייתי צריכה ומילאו את כל בקשותי אבל דבר זה לא עזר כי הרגשתי בודדה עוד יותר. יום אחד עליתי לגג המגדל כמו שעשיתי בכל יום, אבל היום היה בזה משהו שונה. על הגג עמד בחור כמעט ללא בגדים, מטונף שישב בתוך שלט של שור, החלטתי לא לפחד ושאלתי אותו מי הוא? וכיצד הוא הגיע לכאן. הוא סיפר לי את כל מה שעבר עליו ואני לא יודעת למה אבל הוא מצא חן בעיני. מאותו רגע החלטתי להזמין אותו לשהות איתי במגדל והצעתי לו להתקלח נתתי לו בגדים , מזון ושתייה. לאחר שהותי איתו שכמובן הסריסים לא ידעו על כך דבר, גיליתי את אור פניו והחלטת שאיתו אני רוצה להתחתן. הנער היה מופתע, הוא לא הבין איך בחורה כמוני ממעד גבוה רוצה להנשא לאדם מפשוטי העם. חתמנו על ברית אהבה סודית והעדים שלנו היו ה' גבריאל ומיכאל. לא ידעתי כיצד לספר זאת לאבי.אני ממש חוששת!!
אני אעדכן בקרוב...
יומני היקר שלום,
השבמחקזו הפעם הראשונה אני כותבת בך אז קודם אספר לך קצת על עצמי,
אני ילדה שונה מכל הילדות בנות גילי אני לא אוהבת רעש ומסיבות אני בעיקר אוהבת לטייל בשבילי הארמון ובכרמים ולהתבודד זה לא אופייני לילדות בגיל שלי אני יודעת, אני אוהבת להיות שונה מכולם, אבי מאוד אוהב אותי והוא שומר עליי מכל דבר אפשרי אבל לפעמים הוא מגזים. בזמן האחרון אני מאוד רוצה שיקרה משהו.. ואני כל הזמן חולמת שיקרה איזה שינוי אבל אף אחד לא יודע מה אני רוצה. לפני שבוע בערך אבי החליט שהגיע עת דודים כלומר, זמני להתחתן. הגיעו נסיכים ובני מלוכה מכל הארצות כדי לבקש את ידי אבל אני לא רציתי לדבר עם אף אחד מהם, אני חושבת שהאהבה צריכה לקרות במפתיע ולא בכפייה. לאחר כמה ימים אבי אמר לי שהוא שולח אותי לחופשה באי מבודד בטירה גדולה, זה היה נראה לי מוזר אבל לא אמרתי לאבי את דעתי, כנראה שהוא עושה את זה כדי שיהיה לי טוב. עכשיו אני כותבת לך מהטירה שאבי שלח אותי אליה. שומרים עלי 70 סריסים אבל אני עדיין לא מבינה למה אני צריכה אותם יש לי המון משרתים והמון אוכל. המשרתים מנסים לבדר אותי ולארח לי חברה אני חושבת שמרוב האהבה של אבי אליי הוא נותן לי את הדברים הכי טובים ובשפע אבל את מה שאני באמת רוצה הוא לא נותן לי וזה חופשיות ולמרות שהמשרתים מאוד התאמצו אני עדיין הרגשתי בודדה עד שקרה הדבר הטוב ביותר זה קרה אתמול, כמו בכל יום רגיל עליתי לגג לשאוף קצת אויר צח, להירגע ואז פתאום ראיתי נער הוא היה נראה רזה ושהוא לא מרגיש טוב כאילו היה גר בחוץ ובקור שאלתי אותו מי הוא ומי הביא אותו לפה? הנער אמר לי לא לפחד ממנו הוא הסביר לי שהוא עברי שבא מעכו ויצא למסע ובאחד הלילות היה מאוד קר והיה גשם ולא היו בגדים ארוכים והוא היה רעב ונכווה מהקור הוא ראה שלד אז הוא נכנס לתוכו וישן בו הוא הסביר לי שזו הדרך היחידה שיכל לשרוד בקור הזה אבל הוא לא יודע איך הוא הגיע לגג הטירה. נורא ריחמתי עליו ולקחתי אותו בשקט לחדרי מבלי שישמעו הסריסים, קילחתי אותו, הלבשתי אותו נתתי לו אוכל ומים והוא התאושש ראיתי את אור פניו, ראיתי שהוא נער יפה תואר ומאוד שמחתי שהוא איתי. אני ממשיכה להחביא אותו בחדרי אבל כדי שהשומרים לא יחשדו אני יורדת פעמיים ביום כדי להראות ולומר להם שהכל בסדר איתי כדי שלא יחשדו. הם ממשיכים לשמור עלי ועושים את עבודתם. אולי מכל ההתבודדות הזאת יצא משהו טוב.
אספר לך עוד מהחוויות שלי מחר אני צריכה לרדת אל השומרים שלא ידאגו.
לילה טוב ממני ומהנער
יומני היקר שלום,
השבמחקאני כותבת לך ממשכני החדש בימים האחרונים, אבי שלח אותי לגור במגדל באי בודד מוקף ים, המעבר לכאן היה לי קשה מאוד מאחר ואני קשורה מאוד לאבי ובנוסף חששתי מאוד להגיע למקום מרוחק ולא מוכר הרחק מהאנשים שאני אוהבת.
אני מאמינה שכוונתו הייתה טובה ורצה שאני אנפוש במקום זה.
אני נמצאת פה לבד יחד עם המשרתים הנאמנים של אבי, אשר מצד אחד דואגים שלא יחסר לי דבר וממלאים את כל מבוקשי, יחד עם זאת לא מאפשרים לי לצאת החוצה ומתרצים זאת בטענה כי זה לטובת הביטחון שלי מה שנראה לי מוזר מאוד.
אין שום נפש חיה על האי הזה מלבד המשרתים ואנוכי.
הימים כאן עוברים לי ממש לאט, כל יום עובר כשנה, אני קמה בבוקר בידיעה שאין לי למה לצפות, לאותה שגרת יום משעממת שחוזרת על עצמה מאז שהגעתי לפה.
כאשר אני קמה בבוקר ארוחת הבוקר שלי כבר מוכנה, אני אוכלת לבד בחדרי ומרגישה מאוד בודדה מאחר והאפשרות היחידה שיש לי היא להיות בקרבת המשרתים עקב חוסר בררה.
במהלך היום משרתיי מנסים לבדר אותי, להעביר את זמני אך זה לא ממש עוזר ואיך שהוא הזמן עובר לאט לאט מארוחה לארוחה, ממשחק למשחק ומסיור חוזר ושב במגדל שאותו למדתי להכיר על כל סנטימטר שבו.
אני מרגישה ריקנות וחסרת תכלית אך משהו בתוכי אומר לי כי עומדת להיות התרחשות משמעותית שתשנה את התמונה כולה וכך באמת קרה.
בוקר אחד קמתי ועליתי אל הגג של המגדל בו אני מבלה את רוב זמני,
פתאום נדהמתי לגלות שם נער שצץ משום מקום, מיד שאלתי אותו איך הוא הגיע לפה?
הנער הסביר לה שבזמן שנרדם בשדה הגיע נשר, תפס אותו ונשא אותו אל גג המגדל.
באותו רגע חשתי רגשות מעורבים מצד אחד פחד מהלא נודע, מצד שני התרגשות וציפייה למה שיקרה בעקבות המפגש הלא צפוי עם אותו נער.
הנער סיפר לי מאיפה הוא הגיע, מה הוא עושה בחייו, מצבו לא היה מזהיר בעקבות המסע שיצא אליו ומיד נרתמתי לעזור לו מבלי שהמשרתים ידעו על כך כדי שלא ידווחו לאבי ויגרשו את הנער.
לקחתי אותו לחדרי במגדל והסתרתי אותו שם, דאגתי לו לבגדים נקיים, מקלחת, ארוחות חמות ושתייה.
סוף סוף יש כאן אדם נוסף שאפשר לדבר איתו ולשתף אותו במה שעובר עליי, אדם שאני יכולה להתחבר אליו.
כנראה ההרגשה שהייתה לי שמשהו עומד להתרחש אכן הייתה נכונה והתגשמה ואני שמחה שכך.
אנחנו נשתמע שוב בקרוב.
יומני היקר,
השבמחקלפני שבוע שלחו אותי לטירה הזאת, אני מרגישה שאני כלואה בין הקירות, אני לא ישכח את הרגע הזה שאמרו לי שאני עוזבת, הם אמרו לאי ליד יוון. חשבתי שזאת חופשה רק אני ואבי אבל מסתבר שטעיתי, הם סגרו אותי בתוך הטירה מנותקת מהעולם בחוץ, אני כועסת על אבא שלי, במקום לעשות משהו הוא ישב והסתכל, אני מקווה מאוד שאין לו קשר לזה.
זה כבר היום השני שלי בטירה הזאת, למרות שהמשרתים דואגים שיהיה לי כיף ושיהיה לי נעים ומנסים לתת לי תחושת חברה אני מרגישה לגמרי לבד.
היום עליתי לגג להסתכל על הנוף כמו שאני עושה בכל יום ואז ראיתי נער, בן אדם מקורבל בתוך עור של חיה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא עושה פה ומה מביא אותו לפה. הוא ענה לי ואמר לי שהוא בא ממשפחה של עניים ושהוא רעב וצמא . ריחמתי עליו, עזרתי לו הבאתי לו משהו לאכול ולשתות, נתתי לו גם בגדים חדשים ומקלחת. הוא נראה לי די נחמד וחשבתי לעצמי שאולי אני יחביא אותו אצלי, זה היה קשה להסתירו מן הסריסים אבל הצלחתי מדי פעם יצאתי החוצה כדי להגיד להם שהכל בסדר ושהם לא צריכים לדאוג לי.
זה מה שעבר עליי במשך היום
נראה מה יקרה מחר...
מתוקן:
מחקיומני היקר,
לפני שבוע שלחו אותי לטירה הזאת, אני מרגישה שאני כלואה בין הקירות, אני לא ישכח את הרגע הזה שאמרו לי שאני עוזבת, הם אמרו לאי ליד יוון. חשבתי שזאת חופשה רק אני ואבי אבל מסתבר שטעיתי, הם סגרו אותי בתוך הטירה מנותקת מהעולם בחוץ, אני כועסת על אבא שלי, במקום לעשות משהו הוא ישב והסתכל, אני מקווה מאוד שאין לו קשר לזה.
היום התחיל השבוע השני שלי בטירה הזאת, למרות שהמשרתים דואגים שיהיה לי כיף ושיהיה לי נעים ומנסים לתת לי תחושת חברה אני מרגישה לגמרי לבד.
היום עליתי לגג להסתכל על הנוף כמו שאני עושה בכל יום ואז ראיתי נער, בן אדם מקורבל בתוך עור של חיה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא עושה פה ומה מביא אותו לפה. הוא ענה לי ואמר לי שהוא בא ממשפחה של עניים ושהוא רעב וצמא . ריחמתי עליו, עזרתי לו הבאתי לו משהו לאכול ולשתות, נתתי לו גם בגדים חדשים ומקלחת. הוא נראה לי די נחמד וחשבתי לעצמי שאולי אני יחביא אותו אצלי, זה היה קשה להסתירו מן הסריסים אבל הצלחתי מדי פעם יצאתי החוצה כדי להגיד להם שהכל בסדר ושהם לא צריכים לדאוג לי.
זה מה שעבר עליי במשך היום
נראה מה יקרה מחר...
יומני היקר שלום,
השבמחקבת שלמה המלך אני, אשר אבי אהבני יותר מכל. שונה אני מכל בנות גילי ומעדיפה אני לטייל בין הכרמים והשדות.
כולם רוצים את לבי כל הנסיכים מקרוב ומרחוק אולם אין הם בראשי בכלל ואין אחד שכבש את לבי או מצא חן בעייני.
יום אחד אבי שלחני אל חדרי וביקש ממני לארוז את הדברים הכי חשובים שלי לא הבנתי בהתחלה מדוע הוא מבקש ממני דבר זה אך בכל זאת עשיתי זאת, ארזתי את דברי והלכנה אליו, אבי אמר לי שאני הולכת לחופשה במגדל באי בודד הרחק מהנמל. הגעתי למגדל ובו היו מלא חדרים ו-70 סריסים, עברו ימיים רבים וכל יום עשיתי אותו דבר עולה בבוקר אחרי הארוחה לגג ונושמת אוויר צח אחר כך הולכת במגדל ומשחקת קצת עם הסריסים שלי, הם באמת נאמנים לאבי ובאמת דואגים לי. אך יום אחד קרה דבר מוזר פתאום אני רואה יושב לו גבר נאה מראה קפוא וכמעט ערום לגמרי ליד שלד של שור, בהתחלה פחדתי אבל אז ראיתי בעצמי שהוא מפוחד אז אמרתי לו שהכול בסדר ושיבוא איתי ואני ידאג לו. בהתחלה מאוד חששתי שהסריסים יגלו אבל עשיתי כאילו הכל רגיל, דאגתי לו לבגדים, למקלחת ולאוכל.
יומני היקר אני חושבת שהתאהבתי בו זהו הגבר של חיי, אעדכן בקרוב מה יקרה.... שלך בת המלך.
יומני היקר,
השבמחקאני רוצה לשתף אותך במחשבותיי בקשר למה שקרה לי בימים האחרונים.
יום אחד אבי החליט לשלוח אותי הרחק מביתי להתגורר במגדל שנמצא באי בודד.
בימים שאני כאן מאוד משעמם לי ואני מתפללת שיקרה איזשהו נס שמישהו יגיע לכאן.
בעודי חושבת מחשבות אלו התחלתי קצת לחשוד שמשהו קרה מכיוון שמסביבי 70 שומרים שדואגים לי ומשעשעים אותי ואף אחד לא מסביר לי למה אני צריכה לגור כאן.
אני מנסה לחשוב ולא מבינה מדוע אבי עשה זאת, מדוע הוא שלח אותי להיות מנותקת ממקום מגוריי עם השומרים שעושים כל דבר שרק אבקש.
היום עליתי לגג המגדל ולפתע ראיתי נער על עצמות של שור. הוא היה נראה עני ורזה.
שאלתי אותו מי הוא ומאיפה הוא בא? אני חייבת להודות שבהתחלה פחדתי ממנו
הוא השיב לי: " אל תפחדי ממני, אני נער עני מעכו, היה לי קר בשדה אז נרדמתי בין צלעות השור כדי שיחממו אותי ופתאום הגיע נשר והביא אותי לכאן".
אחרי ששמעתי את סיפורו ריחמתי עליו והחלטתי להחביא אותו בחדרי ולדאוג לו ולא לספר עליו לאף אחד אבל כדי שהשומרים לא יחשדו אני יורדת פעמיים ביום ואומרת לשומרים שהכל בסדר.
אז ביי בינתיים, אכתוב בקרוב.
יומני היקר שלום,
השבמחקאני כותבת לך מגג המגדל בו שם אותי אבי.
אני רוצה לספר לך את כל מה שהרגשתי במהלך שהותי כאן את העליות את המורדות את הסיפורים המעניינים והפחות.
בהתחלה הייתי קצת עצובה ולא הבנתי כל כך מה קורה, אבי שם אותי במגדל ואמר לי שהוא נוסע לארץ השכנה ועד שיחזור אני צריכה להיות פה.
וברגע שהגעתי אל המגדל ראיתי עשרות סריסים שומרים מכל משמר על המגדל.
הם השקיעו רבות בעבודתם, הם הצחיקו אותי תמיד דאגו לי שאף פעם לא אהיה רעבה או צמאה ותמיד יהיה לי כל מה שאני רוצה.
אך יש דבר אחד שהם לא יכלו לתת לי וזה החופש שלי שכל כך אהבתי.
אני כל כך מתגעגעת לטיולים שלי בשבילים והשעות שהייתי מבלה רק לבדי אני והטבע ואני כל כך רוצה לשוב אל הטבע הזה.
היום בבוקר כמו בכל בוקר יצאתי החוצה אל הגג וראיתי שם נער מלוכלך וללא בגדים והוא קפא מקור.
שאלתי אותו מי הוא והוא מיד אמר לי לא לפחד הוא גם יהודי מעכו הוא עזב את בית הוריו ולאחר מספר ימים הוא הגיע לשדה קרוב לפה שם הוא מצא גופה של שור וקיווה שהיא תוכל לחמם אותו טיפה בלילה הקר, ובמהלך הלילה נשר טפס את הגופה ואותו והביא אותם אל הגג של המגדל וככה הוא הגיע לפה.
אמרתי לו שיכנס קילחתי אותו הלבשתי אותו האכלתי אותו ונתתי לו לשתות.
ואחרי שהוא יצא הסתכלתי עליו הוא היה נראה נער נחמד והחלטתי לתת לו להישאר כאן בחדרי ולהחביא אותו מהסריסים.
ולכן כל בוקר אני יוצאת החוצה ואומרת להם מה שלומי ושאין להם מה לדאוג הכל בסדר וככה הם לא נכנסים אל חדרי ללא רשות.
וזה הכל לפעם הזאת.
אכתוב שוב מחר, להתראות.
יומני היקר,
השבמחקהנני רוצה לצאת לחופשה קצרה, נמאס לי, שיפסיקו כבר לנסות לשדך לי בנים, זה לא יקרה, הנני חושבת שמתי שזה צריך להגיע זה יגיע.
אני אישה פשוטה, שאוהבת גברים פשוטים, לא בני מלכים שחצנים. הנני רוצה לצאת לטיול קצר בעיירה פשוטה, שיהיה לי שם שקט, אני רוצה להיות לבד, בלי שומרים מציקים... טוב אני צריכה ללכת אני יחזור עוד מעט.
היי יומני,
חזרתי... והפעם, מאושרת מתמיד! לא יצאתי לטיול שכל כך רציתי אבל מצאתי משהו עוד יותר טוב...! לפני כשעה ממש אחרי שדיברתי איתך, עליתי אל הגג לנשום קצת אוויר, לפתע, ראיתי נשר המנקר פרווה של שור ובחור צועק, כאילו קרה משהו, התקרבתי קצת וראיתי עלם בן העניים מתושבי כפר עכו, הוא היה נורא רעב וצמא, ולא היה לו בגדים בקושי, הם היו קרועים. נורא ריחמתי עליו מכיוון שזהו היה יום גשום, וידעתי, שאם השומרים יראו אותו אין שום סיכוי שיתנו לו להיכנס לחדרי, אז עשיתי מעשה, בשקט בשקט, כשהשומרים חשבו שאני ישנה בחדרי, עליתי אל הגג חזרה, הבאתי את הנער לחדרי, הלבשתי אותו, נתתי לו משקאות חמים, אוכל מים, מיטה, כל מה שרק היה צריך, ידעתי, שזה הולך להיות הנער של חיי. זה היה הרגע שבו, התאהבתי. הוא נער כל כך יפה, ממש הטעם שלי. השומרים קצת חושדים, אבל לא נורא כל עוד טוב לי, ואני עם הנער המיועד לי, בעיני, אני מאושרת! ושום דבר לא מטריד אותי!
טוב יומני, אני הולכת לאכול נדבר מחר...!
היום זה אותו יום רגיל כמו תמיד. סדר היום שלי הוא שאני קמה מצחצחת שיניים שוטפת פנים ומתלבשת, ואותו דבר כמו כל יום אני משחקת עם הסריסים טניס, כדורעף, קפיצה בחבל, תופסת, ובבריכה עם כדור ואז אני מצחצחת שיניים והולכת לישון וככה זה כל יום.
השבמחקלהגיד לך את האמת מתחיל לי להימאס מהשגרה הזאתי כל יום עם אותו חברים אם אפשר לקרוא לזה חברים הם רק השומרים שאבא שלי הציב לשמור עליי ולשעשע אותי, ובגלל שכולם שומרים אין שומרת שהיא נקבה שהיא יהיה לי על מה לדבר אייתה על איפור, נעליים, בגדים ועל בנים. ולהגיד לך את האמת בלי לצאת החוצה ולחקור את העולם נמאס לי להישאר בתוך טירה כאילו אני כלואה.
היום היה יום מוזר מאוד משהו נפל על הגג של הטירה, יצאתי החוצה וראיתי שנשר זרק גוויה של שור ועמדתי לקרוא לסריסים שיורידו אותו מהגג אבל אז ראיתי ילד יוצא מהגוויה של השור אז יצאתי מהחלון אל הגג הארמון ולקחתי בנימה שקטה אל חדרי והחבאתי אותו מהסריסים.
מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני כותבת בך
השבמחקאני רציתי לספר לך על הרגשותי ומחשבותי ומה שעבר עליי בזמן האחרון..
מכל העולם באים אלינו למסיבה שאבי אירגן לי בנים נסיכים שרוצים לקבל את ידי ולהתחתן איתי.
אבל אף אחד מהם לא מוצא חן בעניי אני לא מרגישה שאני אוהבת אותם.
אבי מתאכזב מימני שאני כל הזמן מסרבת מחדש.., אני חושבת שככה זה שאני תקועה בחדר עם 70 סריסים איתי. קשה לי להיות בחדר סגור בלי פרטיות, בלי לעשות כלום.
אני יודעת כמה אבי דואג לי ואוהב אותי, לדעתי הוא לחוץ יותר מידי.
ביום מן הימים , עליתי לגג ופתאום ראיתי נער, הוא סיפר עליו ושהוא עני בלי כסף בלי בגדים טובים ונקיים בלי אוכל בלי מים. אני ראיתי ושמעתי את שסיפר שיכנעתי את הנער לרדת מהגג ולבוא איתי ודאגתי לו למזון לשתייה ומקלחת טובה. אני יורדת מהגג עם הנער וחושבת על אם יגלו על הנער ויתפסו אותי, אולי אבי ואולי הסריסים.
הנער הוא יפה תואר, נחמד, טוב.. אני חייבת להודות בפניך שאני התאהבתי בו.
אני נתתי לו להישאר לגור פה, כי אני מרגישה שאם אבי ישמע על זה שאני עם הנער הו יתאכזב מימני שוב ויכעס עלי, בגלל שאני עם נער שאין לו כסף, שהוא לא נסיך כמוח כל הנסיכים שבאים למסיבות.
אבל הוא לא יבין שהוא המתאים בשבילי ואם הזמן אולי נתחתן פעמיים ביום יצאתי ואמרתי לסריסים שהכל בסדר.
בקרוב , אכתוב בך שוב.
יומני היקר,
מחקמכיוון שזו הפעם הראשונה שאני כותבת בך
אני רציתי לספר לך על הרגשותי ומחשבותי ומה שעבר עליי בזמן האחרון..
מכל העולם באים אלינו למסיבה שאבי אירגן לי בנים נסיכים שרוצים לקבל את ידי ולהתחתן איתי.
אבל אף אחד מהם לא מוצא חן בעניי אני לא מרגישה שאני אוהבת אותם.
אבי מתאכזב מימני שאני כל הזמן מסרבת מחדש.., אני חושבת שככה זה שאני תקועה בחדר עם 70 סריסים איתי. קשה לי להיות בחדר סגור בלי פרטיות, בלי לעשות כלום.
אני יודעת כמה אבי דואג לי ואוהב אותי, לדעתי הוא לחוץ יותר מידי.
ביום מן הימים , עליתי לגג ופתאום ראיתי נער, הוא סיפר עליו ושהוא עני בלי כסף בלי בגדים טובים ונקיים בלי אוכל בלי מים. אני ראיתי ושמעתי את שסיפר שיכנעתי את הנער לרדת מהגג ולבוא איתי ודאגתי לו למזון לשתייה ומקלחת טובה. אני יורדת מהגג עם הנער וחושבת על אם יגלו על הנער ויתפסו אותי, אולי אבי ואולי הסריסים.
הנער הוא יפה תואר, נחמד, טוב.. אני חייבת להודות בפניך שאני התאהבתי בו.
אני נתתי לו להישאר לגור פה, כי אני מרגישה שאם אבי ישמע על זה שאני עם הנער הו יתאכזב מימני שוב ויכעס עלי, בגלל שאני עם נער שאין לו כסף, שהוא לא נסיך כמוח כל הנסיכים שבאים למסיבות.
אבל הוא לא יבין שהוא המתאים בשבילי ואם הזמן אולי נתחתן פעמיים ביום יצאתי ואמרתי לסריסים שהכל בסדר.
בקרוב , אכתוב בך שוב.
מכיוון שזו הפעם הראשונה שאני כותבת בך
מחקאני רציתי לספר לך על רגשותי ומחשבותי ומה שעבר עליי בזמן האחרון..
מכל קצות העולם באים אלינו למסיבה שאבי אירגן לי בנים נסיכים שרוצים לקבל את ידי ולהתחתן איתי.
אבל אף אחד מהם לא מוצא חן בעניי אני לא מרגישה שאני אוהבת אותם.
אבי מתאכזב מימני שאני כל הזמן מסרבת מחדש.. אני חושבת שככה זה שאני עם 70 סריסים. אני יודעת כמה אבי דואג לי ואוהב אותי, לדעתי הוא לחוץ יותר מידי.
ביום מן הימים , עליתי לגג הארמון בבוקר ופתאום ראיתי נער, הוא סיפר עליו ושהוא עני בלי כסף בלי בגדים טובים ונקיים בלי אוכל בלי מים ,רזה. אני ראיתי ושמעתי את שסיפר לקחתי את הנער לרדת מהגג ולבוא איתי ודאגתי לו למזון לשתייה ומקלחת טובה. כשירדתי מהגג עם הנער וחושבת על אם יגלו על הנער ויתפסו אותי, אולי אבי ואולי הסריסים.
הנער הוא יפה תואר, נחמד, טוב.. אני חייבת להודות בפניך שאני התאהבתי בו.
אני נתתי לו להישאר איתי בארמון, אני מרגישה שאם אבי ישמע על זה שאני עם הנער הוא יתאכזב מימני שוב ויכעס עלי, בגלל שאני עם נער שאין לו כסף, שהוא לא נסיך כמו כל הנסיכים שבאים למסיבות.
אבל הוא לא יבין שהוא המתאים בשבילי ואם הזמן אולי נתחתן. פעמיים ביום יצאתי ואמרתי לסריסים שהכל בסדר.
בקרוב , אכתוב בך
שוב*
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקיומני היקר שלום,
השבמחקאני לא מבינה מדוע אבי שלח אותי למגדל.
אבל לפני מספר ימים יצאתי לגור במגדל באמצע הים שנכנסתי למגדל היו שם סריסים ששירתו אותי.
כל בוקר אני עולה אל גג המגדל לנשום אויר ולהרגע.
אבי שולח כל יום פעמיים ביום איש עם סירה קטנה כדי לראות לשלומי.
היום בבוקר כאשר עליתי אל גג המגדל כמו בכל יום רגיל ראיתי נער זר שאלתי אותו מה הוא עושה על גג המגדל
הנער השיב לי שהוא יצא מבית הוריו שגרים בעכו ומתי שהוא הלך התחיל לרדת גשם והיה צריך להתכסות במשהו
אז הוא מצא גופה של שור הוציא את השלד ונכנס לבפנים בגלל הקור שהיה בחוץ הוא לא ידע איך הגיע אל הגג.
לקחתי את הנער אל חדרי והחבאתי אותו מן הסריסים, נתתי לו בגדים וטיפלתי בו
יומני היקר,
השבמחקהגיע זמני להתחתן, הגיעו הנסיכים מכל הארצות לבקש את ידי,
אך איני מעוניינת באף אחד, איני אוהבת את הגברים שבאו לבקש את ידי.
ימים עוברים – בקרים, דמדומים, לילות והבדידות, השקט והדיכאון לא יורדים
ממני.
כל יום עובר ומחכה אני לגבר שאתאהב בו באמת.
את האמת, שאיני מחפשת גבר עשיר, אני מחפשת את האדם שבו באמת
אתאהב גם אם הוא עני ואביון.
אני לא רוצה לאכזב את אבי אבל זה באמת מה שאני מחפשת ורוצה.
עכשיו הוא שולח אותי לאי בודד, אני לא יודעת למה בחר אותי דווקא לאי בודד,
למה להיות בודדה מהמציאות? בשביל מה זה טוב להיות מוקפת בחומות?
בשביל מה אני צריכה משמר של 70 סריסים שתפקידם "לשעשע" אותי ולדאוג
שלא אשתעמם?
אני לא רוצה להיות במעמד הזה, מעמד של נערה עשירה.
אבי לא מבין שבאמת לא מעניין אותי להתאהב באדם שהוא לא ממעמד
גבוה, שהוא לא עשיר, הוא כל כך מתעקש ואומר שיהיה לי טוב עם גבר עשיר,
אני מבינה שהוא רוצה שיהיה לי רק טוב אבל זה רק מרחיק אותי ממנו, מבודד
אותי ומדכא אותי. הוא אפילו אומר שאני מדמיינת דמיונות שלא יכולות לקרות
שזה לא אפשרי שאני נערה עשירה, בתו של אדם עשיר ממעמד גבוה וחכם
אתאהב באדם שלא באותו מעמד כמוני.
זמן החתונה מתקרב וזה קצת מדאיג אותי, איפה הבחור שלי? הגבר שלי?
האהבה שלי? איפה כל זה?
אני מרגישה שרק ביומן שלי האישי אני יכולה לשתף אותך על כל מה שעובר
עלי.
מקווה שיהיו לי תשובות בהקדם האפשרי ואמצא את הבחור שבו באמת
אתאהב.
יומני היקר שלום,
השבמחקאני לא יודעת מאיפה להתחיל? אסור שאף אחד אדע על מה שאני מספרת לך. אני כל כך מוצפת ברגשות, אתמול, יום קפוא, אף בן אדם לא העז להסתובב בחוץ, עליתי על הגג וראיתי נער השוכב על העור של השור המת, הוא היה נראה לי עני ומסכן והתחיל לספר לי את סיפורו ומה הוא עושה פה. כל כך רחמתי עליו וגם הוא היה נראה לי די חמוד, שהייתי חייבת להכניס אותו לחדרי ולהחביא אותו. דאגתי לו לכל דבר שהיה צריך. החלטתי שאני חייבת להשאיר אותו איתי, דאגתי שאף משרת לא יראה אותו. ובנוסף דאגתי לצאת פעמים ביום החוצה שהמשרתים יראו אותי, כי אצלנו בארמון אם הם לא יראו אותי, הם יבואו להסתכל בחדרי מכיוון שידאגו ואני חוששת שיראו אותו. לפני יומיים קבלתי את הבשורה שאני עוברת לפה, אני עדיין לא מבינה למה אני בארמון עצום באי בודד עם המון משרתים שעובדים לפי דרישות של אבי. כל כך מוזר לי פה, כל יום עובר לי פה יותר לאט ואת האמת שכבר מתחיל להימאס לי ואני רוצה תשובות לשאלות שלי. מצד אחד אני לא יכולה לספר לאף אחד עליו, אני יודעת שאסור לי להביא אנשים לארמון, אבל אני מרגישה שהוא באמת שונה מכולם אני מפחדת, מפחדת שיראו שהבאתי אלי לחדר נער, ובמיוחד שאני משקרת לכולם. אני בטוחה שאבי היקר לי מכול יהיה מאוכזב ממני, שזה מי שבחרתי להיות אייתו וגם על כך שנסיכים באו מכל העולם להתחתן איתי וסירבתי, ולנער עני אני מסכימה ומעבר לכך אני גם רוצה. מקווה שהתאפשר לי לכתוב לך בקרוב.
מקווה שכבר מחר אדע יותר ואספר לך.
להתראות.
יומני היקר
השבמחקהיום שהלכתי בבוקר לחדר הבידור של הארמון הרגשתי בודדת
מעבר לכל המשרתים של אבי שמנסים להצחיק אותי ורק לשעשע אותי
עם הכוונות הטובות שלהם . אני רוצה לחיות חיים . אני רוצה להתחתן .
אני רוצה להיות עם חברות שלי ולצאת למשק מחופשת לנערה במעמד הרגיל
וליהנות. כמו שלא נהניתי אף פעם...
אבל אני רציתי להגיד לך בעיקר משהו שקרה היום
ברגע שחזרתי לי לחדר פגשתי בחור מסריח ומכוער שאומר לי לא להיבהל ולא לקרוא לאבטחה
איך הוא הגיע אני מתארת לעצמי?
אני לא ידעתי מה לעשות
מלא רגשות הציפו אותי באותו רגע
אך בעיקר?
בעיקר הבדידות . הכנסתי אותו לביתי קילחתי אותו האכלתי אותו והכי חשוב , הסתרתי אותו מהשומרים ... שלא יעיפו אותו מביתי
עברו כמה שבועות טובים חסרי שקט , התאהבתי בו...
אני רוצה שישא אותי לבעל, ואני לאשתו .. אך הסיכוי שאבי יסכים לי בכלל לדבר אתו הוא קלוש ומתחת לאפס .
בבקשה יומן . שלח לי ישועה מאלוהים. הוא לא שומע אותי... כי אני כלואה בבניין נטראלי . כמו צינוק . עשה שאבי יפסיק לשלוט עלי בצורה זו.
לילה טוב לך יומני היקר
יומני היקר.
השבמחקהיום אבי הודיע לי שאני צריכה לארוז דברים ויוצאים לחופשה, שמחתי אבל אז הוא אמר לי שרק אני ילך כי לו יש עניינים.
היום זה אותו יום כמו תמיד. סדר היום שלי הוא שאני קמה מצחצחת שיניים שוטפת פנים ומתלבשת, ואותו דבר כמו כל יום אני משחקת עם הסריסים טניס, כדורעף, קפיצה בחבל, תופסת, ובבריכה עם כדור ואז אני מצחצחת שיניים והולכת לישון וככה זה כל יום.
להגיד לך את האמת מתחיל לי להימאס מהשגרה הזאתי כל יום עם אותו חברים אם אפשר לקרוא לזה חברים הם רק השומרים שאבא שלי הציב לשמור עליי ולשעשע אותי, ובגלל שכולם שומרים אין שומרת שהיא נקבה שהיא יהיה לי על מה לדבר אייתה על איפור, נעליים, בגדים ועל בנים. ולהגיד לך את האמת בלי לצאת החוצה ולחקור את העולם נמאס לי להישאר בתוך טירה כאילו אני כלואה.
היום היה יום מוזר מאוד משהו נפל על הגג של הטירה, יצאתי החוצה וראיתי שנשר זרק גוויה של שור ועמדתי לקרוא לסריסים שיורידו אותו מהגג אבל אז ראיתי ילד יוצא מהגוויה של השור אז יצאתי מהחלון אל הגג הארמון ולקחתי בנימה שקטה אל חדרי והחבאתי אותו מהסריסים, נתתי לו אוכל, מים, מחסה . והמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש שסוף סוף שיש לי מישהו בגיל שלי שאני יוכל לשחק איתו, טוב... זה הכול להיום קוראים לארוחת ערב
ביי נתראה מחר.
יומני היקר שלום,
השבמחקבימים האחרונים אני מרגישה בודדה ועצובה.....
אבי כלא אותי במגדל רב קומות בלי שום הסבר ,מדוע, מדוע הוא עשה זאת?
יש בי המון כעס, עצב וגעגועים אבל אני יודעת שאבי אוהב אותי ,ושהוא עושה הכל מתוך אהבה ודאגה.
למרות שאבי דאג שיהיו לי סריסים שיעשו כל מה שרק אבקש, לא היה לי עדיין את מה שאני באמת רוצה, את אבא שלי ולא היה לי את החופש שהייתי כל כך צריכה.
יש כאלה שהיו אומרים שזה צרות של עשירים ושהכי כיף לי בעולם ,יש לי מגדל גבוה וגדול וסריסים ובלי הורים שיציקו כל הזמן, אבל לא , זה לא מה שאני רוצה.
אתמול, אתמול היה יום מיוחד שקצת גרם לי לשמוח ,משהו שממזמן לא היה לי.
עליתי לגג כמו תמיד וראיתי אותו ,ראיתי את הנער, בהתחלה פחדתי, ואז דברנו קצת והבנתי שהוא דווקא בחור חמוד, אבל ידעתי, ידעתי שאם הסריסים יגלו שהוא במגדל הם יחזירו אותו למקום שממנו הוא בא, אהבתי אותו והוא אירח לי חברה ולא רציתי שהסריסים יחזירו אותו.
דאגתי לו, הוא דאג לי והסתדרנו והיה טוב לי, ולא ,לא היה אכפת לי שהוא נער עני........
יומני היקר אני מקווה שהקשר שיש לנו יישאר ורק יתחזק .
תודה על ההקשבה, נדבר מחר................
18/5
השבמחקיומני היקר,
הגיע זמני להתחתן, הגיעו נסיכים מכל הארצות לבקש את ידי,
אך איני מעוניינת באף אחד, איני אוהבת את הגברים שבאו לבקש את ידי.
ימים עוברים – בקרים, דמדומים, לילות, הבדידות, השקט והדיכאון לא יורדים ממני. כל יום עובר ומחכה אני לגבר שאתאהב בו באמת.
את האמת, שאיני מחפשת או מתעניינת בגבר עשיר, אני מחפשת את האדם
שבו באמת אתאהב גם אם הוא עני ואביון.
אני לא רוצה לאכזב את אבי אבל זה באמת מה שאני מחפשת ורוצה.
עכשיו הוא שולח אותי לאי בודד? אני לא יודעת למה בחר אותי דווקא לאי בודד, למה להיות בודדה מהמציאות? בשביל מה זה טוב להיות מוקפת בחומות? בשביל מה אני צריכה משמר של 70 סריסים שתפקידם "לשעשע" אותי ולדאוג שלא אשתעמם?
אני לא רוצה להיות במעמד הזה של נערה עשירה, אני מרגישה יוצאת דופן.
אבי לא מבין שבאמת לא מעניין אותי להתאהב באדם שהוא לא ממעמד
גבוה, שהוא לא עשיר, הוא כל כך מתעקש ואומר שיהיה לי טוב עם גבר עשיר, אני מבינה שהוא רוצה שיהיה לי רק טוב אבל זה רק מרחיק אותי ממנו, מבודד אותי ומדכא אותי. הוא אפילו אומר שאני מדמיינת דמיונות שלא יכולות לקרות שזה לא אפשרי שנערה עשירה ממעמד גבוה וחכם תתאהב באדם שלא מאותו מעמד כמוה.
זמן החתונה מתקרב וזה קצת מדאיג אותי, איפה הבחור שלי? הגבר שלי?
האהבה שלי? איפה כל זה?
אני מרגישה שרק ביומן האישי שלי אני יכולה להוציא את כל מה שעובר עלי.
מקווה שיהיו לי תשובות בהקדם האפשרי ואמצא את הבחור שבו באמת אתאהב.
20/5
יומני היקר,
לאחר ששיתפתי אותך במה שאני מרגישה, היום עליתי לעליית הגג לנשום
אוויר צח ולהסתכל לעבר הים מסביב, הים שמרגיע אותי וגורם לי לשכוח מכל מחשבותיי.
היום קרה לי משהו מוזר בזמן ששהיתי בעליית גג המגדל. ראיתי גופה של שור בה היה נער, נבהלתי וצעקתי מהפחד.
הנער נבהל מצעקותיי ויצא במהרה מגוויית השור והסביר לי כיצד הגיע לגג המגדל. הוא ישן בגוויית השור ונשר עז וגדול הרים את גופת השור לגג המגדל, ושאין לי ממה לפחד.
זה היה יום מאוד קר עם טמפרטורה נמוכה, במילים פשוטות קור כלבים.
הוא לבש חולצה קצרה וקרועה,יחף ואפשר לומר שנדף ממנו ריח רע.
האמנתי לו שהוא באמת בא בלי כוונה ושפשוט נשר עז וגדול הגיע והרים את גוויית השור. הכנסתי אותו לחדרי בלי שהסריסים ידעו, נתתי לו בגדים חמים, כמובן שדאגתי לו למזון, שתייה והכנסתי אותו למקלחת.
כאשר ייצא מן המקלחת החלטתי לשוחח עימו, הוא אמר שעבר בחייו דרך
ייסורים, ריחמתי עליו, הרגשתי שאני מרגישה כלפיו משהו, אפשר לומר
מאוהבת בו. במהלך השיחה הבחנתי שיש לנו דברים משותפים.
אמרתי לו שהוא נראה נער כל כך טוב ושאני קצת מחבבת אותו.
הוא הסמיק, ואמר שאין לי מה להתאהב בו שהוא נער עני ואביון לבוש בבגדים קרועים, ואני עשירה עם שומרים, גרה במגדל ו- 70 סריסים סביבי.
הסברתי לו שאני ממש לא שופטת אותו לפי מראהו החיצוני, חיצוניות אינה קובעת את הפנימיות.
הוא הבין אותי ואמר לי שאני מדהימה.
אמשיך לשתף אותך במה שקורה לי בהמשך..
להתראות יומני היקר <3
יום א:
השבמחקיומני היקר
לפני כשבועיים שלמה המלך בכבודו ובעצמו שכר אותי לרגל אחרי ביתו שנשלחה למגדל נעול למשך כחצי שנה אני כרגע בדרכי ואני כל כך מתרגש!
יום ב:
יומני היקר
התחלתי לרגל אחרי ביתו של המלך בינתיים אין יותר מידי דברים מעניינים היא כל הזמן מדוכאת ופעם ביום יוצאת למרפסת אעדכן בעוד כיומיים
יום ג:
יומני היקר
היום הלכתי לשוק וראיתי נער שנראה עני ועייף
נתתי לו פת לחם כדי שירגיש טוב יותר
זה נתן לי תחושה מעולה לכל היום!
דיברתי עם הנער למשך כשעה
הוא אמר לי שהוא במסע בדרכים ושהוא הלך לחפש את מזלו
אעדכן בעוד כמה ימים
יום ד:
יומני היקר
מצטער שלא רשמתי בך זמן כה רב
הייתי עסוק עד הראש בריגול אחריי הנערה
היום שמעתי שיחה מהמרפסת שאליה יוצאת הנערה מידי יום
אני סקרן לדעת עם מי היא מדברת!
אני מבטיח שאעדכן אותך מחר!
יום ה:
יומני היקר!!!!!
אני לא מאמין למראה עיני!!
זה אותו הנער שפגשתי לפני זמן רב
יש לי כל כך הרבה שאלות ואין לי שמץ איך אני הולך להשיג את התשובות אליהן
אעדכן אותך מחר
יום ו:
זהו כנראה היום האחרון שאוכל לעדכן אותך במשהו לתקופה הקרובה
אני הולך להיות עסוק על כל הראש בריגולים
גיליתי מלא דברים חדשים
הנערה מחביאה את הנער בתוך המגדל ומספקת לו מים אוכל ומקום לישון בו
אתה לא תאמין למה שאני הולך לספר לך כרגע!
לפני כשעה שמעתי את הנערה מדברת עם הנער היא הציעה לו נישואים!!!!!!
זה כל כך מרגש
אבל אסור לי לתת לזה לקרות
נשבעתי לשלמה המלך שאני לא אתן לשום עני מלוכלך מהרחוב להתחיל עם ביתו! וכך יקרה!